השכונה נמצאת מדרום לשכונה ד'. הוקמה כשיכון בשנות החמישים, השיכון יושב בתחילתו על ידי עולים בעיקר ממצרים וממרוקו, בשנות השישים קלט השיכון גם עלייה מלוב, בשנות השבעים נקלטו עולים מרוסיה, בשנות התשעים מעט עולים ממדינות חבר העמים עברו לשכונה. השכונה מתאפיינת כיום בעיקר באוכלוסייה מזדקנת.
בשכונה קיים מתנ"ס, בית ספר יסודי ובית ספר על יסודי. נמצאים בה שלושה מסמלי העיר, הקונסרבטוריון, הספריה העירונית ומועדון השחמט העירוני (שזכה לשם עולמי).
סטודנטים רבים מתגוררים בשכונה, בעיקר ברחוב בן יהודה ("המלרוזים"), ביאליק ובבניין "14 קומות". זקני השכונה מספרים שבימים בהם היה הבניין הגבוה ביותר בעיר, גר בבניין ראש העיר, והבניין היה מרכז העיר ונקודת התאספות. רמה גבוהה יותר של דירות ניתן למצוא בבניינים החדשים יחסית, ברחוב חיים הזז ויעקב כהן הממוקמים קרוב יותר לרחוב הנשיאים ובתחילתו של רחוב ביאליק. המחירים לשכירות לא בשמיים, ניתן לחלוק שלושה שותפים במחירים בהחלט סבירים לסטודנטים בעלי סטנדרטים גבוהים.
בשכונה מרכז מסחרי "מרכז חן", פלאפל, שתי מאפיות, מספר קיוסקים ומכולות.
השכונה, אומנם, לא גובלת באוניברסיטה, ( 10 – 15 דקות ברגל), אך היא קרובה מספיק לסטודנטים "חרוצים" ובעלי אופניים.
השכונה מתאימה בעיקר לסטודנטים הלומדים "במכללה הטכנולוגית -סמי שמעון", סטודנטים לרפואה הלומדים בבית החולים "סורוקה" וסטודנטים המחפשים את השילוב של קרבה לאוניברסיטה ושכונה נעימה.

נמצאת מצפון לשכונות ג' וב' ומזרחית לשכונה ו'.
שכונה ד', הגדולה שבשכונות באר שבע, הוקמה כשיכון בשנות החמישים שיושב על ידי עולים חדשים, בעיקר ממרוקו. בהיותה שכונה ענקית, שכונה ד' מתחלקת לשלושה אזורים, ד' מזרח (ו' הישנה), צפון ד' וד' דרום.
בשנות השבעים קלטה השכונה עלייה גדולה מרוסיה בשנות התשעים קלטה עולים רבים מחבר העמים ובשנות האלפיים קלטה אוכלוסייה של ערבים תושבי הרשות הפלסטינית ששיתפו פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים. עם השנים נוצרה לשכונה הוותיקה והגדולה תדמית מאוד שלילית בקרב תושבי הארץ, שם השכונה הפך לשם נרדף לעוני ולפשע וזאת הרבה משום שהשכונה תפקדה כשכונה קולטת עולים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, אותו רקע קשה הוביל רבים מתושבי השכונה לפשיעה ולהתמכרות לסמים.
בשנים האחרונות נוצרה מגמה חיובית בחלקים מהשכונה, שיושבו על ידי הסטודנטים שמהווים אוכלוסייה חזקה, אך עם זאת חלקים אחרים של השכונה (בעיקר צפונה) המשיכו להיות מוקדי עוני ופשיעה ,תדמיתה השלילית של שכונה ד' הונצחה בסדרת הטלוויזיה זינזאנה.
בשכונה נמצאים מספר מתנ"סים, קופות חולים, בתי ספר יסודיים ועל יסודיים, מעונות סטודנטים, שני מרכזי קניות גדולים (אורן וגילת) ומרכז ספורט גדול.
בין יוצאי השכונה נמנים זהבה בן, צביקה הדר, דוד בונפלד, סמי הורי ושרית וינו-אלעד.
ד' מזרח/ו' הישנה החלק המזרחי של ד' נבנה מספר שנים לאחר שאר השכונה, התושבים שהורגלו בשמות השכונות על סדר האלף-בית החלו לקרוא לאזור החדש "שכונה ו'", אך מצד הממשל אזור זה נחשב לחלק מ-ד', לאחר כמה שנים ממערב לשכונה נבנתה שכונה שעל פי העירייה נקראת "שכונה ו'", אך התושבים שהורגלו בשכונה ו' אחרת החלו לקרוא לשכונה זו "ו' החדשה" ולד' מזרח "ו' הישנה". כיום תושבי העיר ממשיכים לקרוא לד' מזרח "ו' הישנה" והעירייה ממשיכה לקרוא לה ד' מזרח (שם זה מופיע בשלטים בעיר).
בשנים האחרונות סטודנטים רבים בוחרים להתגורר בשכונה ד' ותאמינו או לא, מסיימים את התואר בחיים ועם הרבה פחות הוצאות שכירות במשך השנים.
לשכונה שני יתרונות מרכזיים מבחינת סטודנטים הלומדים באוניברסיטה - קרבה לאוניברסיטה ומחירים שכירות נמוכים
בכ 15% מעלות הדירות במשכונה ב' הנמצאת רק מעבר לכביש( רחוב מצדה).

השכונה נמצאת מדרום מזרח לאוניברסיטה מזרחית לביה"ח.
השכונה הוקמה כשיכון בשנות החמישים, בתחילתה קלטה השכונה עולים ממרוקו ומתוניס, במהלך שנות השישים נקלטו עולים גם מלוב, בשנות השמונים קלטה השכונה כמות גדולה של עולים מאתיופיה ובשנות התשעים גם עולים מחבר העמים. במהלך השנים נוצרה לשכונה תדמית שלילית של עוני ופשע בעקבות שיכון תושבי הדיור המוגן בשכונה ובה התגוררו עם השנים גם נרקומנים רבים.
כיום בצפון השכונה יש מגמה חיובית של מעבר סטודנטים רבים אליה עקב קרבתה לאוניברסיטה. סטודנטים רבים בוחרים להתגורר ברחוב וינגייט החוצה את שכונה ג' וממוקם דרומית לביה"ח סורוקה.
בשכונה פועל מתנ"ס, מרכז קניות גדול, מרכז קליטה, קופת חולים גדולה ומרכזית, שלושה בתי ספר יסודיים (אחד דתי ושניים ממלכתיים) ושני בתי ספר על יסודיים.
בשנים האחרונות הוקמו מספר פאבים ובתי-קפה. מרכז הספורט ותחנת רכבת האוניברסיטה סמוכים למעונות ג' הממוקמים בשכונה. ניתן למצוא בשכונה שלושה מסמלי העיר, בניין העירייה, ה"בימות" ותיכון עירוני מקיף א' על שם פועה מנצ'ל, המקיף הראשון במדינה.
יתרון מרכזי מבחינת הסטודנטים בשכונה זו הוא הקרבה למרכז הספורט של האוניברסיטה - ממש מעבר לכביש.

רמות היא אחת השכונות החדשות בעיר וומקומת צפונית לאוניברסיטה.
הכונה מורכבת ברובה מווילות ובתי קרקע. נחשבת לשכונה מטופחת המתאימה לבני המעמד הגבוה. שכונת רמות היא השכונה הכי גדולה בעיר והיא נמצאת בקצה הצפוני.
מלכתחילה השכונה נבנתה כמענה לישובי הלווין, עם בתים צמודי קרקע ולבעלי חתך סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה. אך רמות מורכבת מכמה אזורים, כל אחד מהם לבדו בגודל של שכונה, ואם מאפיינים שונים.
ברמות א' (הנודע גם כרמות הישנה) הקרוב יותר לאוניברסיטה יש לא מעט עובדי מוסד זה ואקדמאים.
ברמות ב' לעומת זה יש עשרות מגדלי בתים גבוהים, והאוכלוסייה בו מעורבת.
ברמות האנדרטה, האזור הכי קרוב לאנדרטת הנגב, יש לרוב בתים פרטיים אך גם כמה בתי דירות ויש בו אוכלוסיה מעורבת, באזור זה הושקע הרבה בתכנון ויש בו פארק יפה ופניות משחק רבות.
בחלקים רבים בשכונה עדיין נמשכת הבנייה וניכר כי הפיתוח הסופי של השכונה טרם הושלם. בחלקי השכונה הקרובים לאוניברסיטה ניתן למצוא דירות במרחק הליכה, ואילו בלב השכונה הגישה לאוניברסיטה נמוכה יותר ומחייבת רכב או אופניים.

השכונה ממוקמת בקצה המערבי של העיר, וגובלת במזרחה בשכונה י"א.
זו שכונה חדשה יחסית. בניגוד לרוב העיר, השכונה מורכבת בעיקר מבתים פרטיים ובניני דירות מטופחים. עם זאת, תדמיתה המטופחת של השכונה מטעה, שכן רוב תושביה (שחלקם הגדול עולים חדשים מרוסיה, הקווקז ואתיופיה, וכן יוצאי עדות המזרח) מצויים במצב סוציו-אקונומי רעוע. בשכונה מצויים בין השאר- בית ספר תיכון, מספר גני ילדים, מרכז לזהירות בדרכים ומתנ"ס.

השכונה נמצאת דרום-מזרחית לנחל עשן (נוה-מנחם), ממערב לשכונה ו' החדשה ומצפון לשכונה ט'.
השכונה נקראת לעיתים רחוקות רמות ספיר, אך רק במפות ובשלטים לצד השם י"א ששגור בפי תושבי באר שבע. השכונה הוקמה בשנות השמונים כשיכון לקליטת עולים מאתיופיה (שעד היום מהווים רוב בשכונה), אך במהלך שנות התשעים קלטה השכונה גם עולים מחבר העמים ועברו אליה תושבים מהשכונות הותיקות יותר של העיר.
בשכונה נמצאת הקרייה החרדית של באר שבע. בשכונה פועלים שני קניונים, שני בתי ספר יסודיים, בית ספר על יסודי, קופת חולים ומתנ"ס.

השכונה נמצאת צפונית לשכונת דרום, דרומית לשכונה ה', מערבית לשכונה ג' ומזרחית לשכונה ט'.
הוקמה כשיכון בשנות החמישים לעולים חדשים, בעיקר ממרוקו, מעיראק, מתימן ומהודו. בתחילת שנות התשעים קלטה עולים רבים מהעלייה מחבר העמים. בסוף שנות התשעים זכתה השכונה הותיקה (שכוללת הרבה דירות עמידר ועמיגור) לשיפור מצבה בעקבות בניית מרכז הרמב"ם בדרומה, שאליו עברו עשרות זוגות צעירים. בשכונה פועלים שני בתי ספר יסודיים (ממלכתי ודתי), בית ספר על תיכוני ממלכתי, וכן המכללה להנדסה ע"ש סמי שמעון, מרכז קניות, בית חב"ד (סניף עירוני), מתנ"ס ובית מד"א עירוני. בשכונה זו נמצא אחד מסמלי העיר, בית הכנסת העיראקי הגדול. עם יוצאי השכונה נמנים שלום אביטן ויעקב אילון.

שכונה ה' שבבאר שבע נמצא צפונית לשכונה א', דרומית לשכונה ד', מערבית לשכונה ב' ומזרחית לשכונה י"א.
שיכון הרבע קילומטר שכונה ה' הוקמה כשיכון בסוף שנות השישים שיושב בעיקר על ידי עולים מברית המועצות. בשנות התשעים קלטה השכונה עליה גדולה מבריה"מ. כיום השכונה מורכבת בעיקר מאוכלוסייה מבוגרת.בשכונה פועלים קופת חולים, מתנ"ס, מרכז קניות, שני בתי ספר יסודיים ממלכתיים ובית ספר על יסודי ממלכתי.
בשכונה קיימים שניים מסמלי העיר, "מרכז קליטה יעלים" - בניין המגורים הארוך ביותר במזרח התיכון (שאורכו כרבע קילומטר, ועל כן הוא זכה גם לכינוי "שיכון הרבע קילומטר"), אשר תוכנן על ידי האדריכלים אברהם יסקי-אמנון אלכסנדרוני, והאיצטדיון העירוני על שם וסרמיל. בין יוצאי השכונה נמנים סילבן שלום, יצחק בנאי, אביתר בנאי ואורנה בנאי.

נמצאת ממערב לשכונה ה', מצפון לשכונות נוה זאב ודרום השכונה הוקמה בשנות השבעים, יושבה תחילה בעיקר על ידי עובדי קמ"ג וחלק מתושבי העיר המבוססים שיצאו מהשכונות הותיקות. קצת לאחר הקמתה החלה להתפתח בשכונה קהילה של המגזר הדתי לאומי בשיטת ה"חבר מביא חבר". השכונה נחשבה ונחשבת לאחת השכונות הטובות בעיר. בשכונה פועל מתנ"ס, בית ספר על יסודי ממלכתי ושלושה בתי ספר יסודיים (דתי-ממלכתי אחד ו"אשכול" ו"מולדת" שהם בתי"ס ממלכתיים).

נחשבת לשכונה היוקרתית ביותר בבאר שבע. שכונת בתים פרטיים (קוטג'ים, ווילות ובתים דו משפחתיים) במערב באר שבע. גבולות: ממזרח: שכונה ט', ממערב: הקאנטרי קלאב, מדרום: שכונות נווה זאב - חצרים, מצפון: שכונה יא'. בשכונה מספר בתי כנסת, ובמרכזה מרכז מסחרי, פארק ומגרשי כדורסל, טניס וכדורגל. "יער לון" שעל שמו נקראת השכונה צמוד לה ואף גולש פנימה.